ביהמ"ש המחוזי אינו מוסמך לדון בסמכות המשרד לאיכות הסביבה למנוע ניתוק חשמל לחברה למי קולחין

1.         המבקשים (הם המשיבים בהמרצת הפתיחה, והם יכונו יחד להלן: " המדינה"), טוענים בבקשתם כי הסמכות העניינית לדון בתובענה דנן איננה של בית משפט זה- בית המשפט המחוזי האזרחי, אלא היא נתונה לבתי משפט אחרים - בית הדין למים ובית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.

            לחלופין, אם קיימת סמכות גם לבית משפט אזרחי, הרי הסמכות העניינית, על פי שווי הנושא, נתונה לבית משפט השלום.

2.         בתובענה טוענת המשיבה 1 (היא המבקשת בתובענה, ותכונה להלן " חברת החשמל"), כי החברה לטיפול במי קולחין הגליל התחתון בע"מ (להלן " החברה למי קולחין"), נמנעת מלשלם עבור החשמל שהיא צורכת, והצטבר לה חוב. חברת החשמל התריעה כי אי תשלום החוב יוביל לניתוק אספקת החשמל לחברה למי קולחין, לתחנת השאיבה ולמכון הטיהור המופעלים על ידיה.

3.         בתגובה לכך, הוציא המשרד לאיכות הסביבה מכתב התראה לחברת החשמל (להלן: " ההתראה"), לפיו ניתוק החשמל לתחנת השאיבה עלול לגרום למפגע סביבתי חמור בשל גלישת שפכים לסביבה, ועלולות להתבצע עבירות לכאורה לפי ס' 20ב' (א) ו-(ב) לחוק המים, ולפי ס' 20ג' לחוק המים.

            בין חברת החשמל והחברה למי קולחין הצדדים התנהלו מגעים ביחס לחוב העבר, שהבשילו לכדי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בכפר סבא.

4.         בתובענה הנוכחית עותרת חברת החשמל שבית המשפט יצהיר כי ההתראה של המשרד לאיכות הסביבה היא בטלה או ניתנת לביטול, כי על משרד הפנים והמשרד לאיכות הסביבה לבוא בדברים ביניהם כדי להבטיח את תשלום מלוא החובות בעבר ובעתיד של החברה למי קולחין, וכי חברת החשמל רשאית להפעיל את סמכותה ולהורות על הפסקת אספקת חשמל של תחנת השאיבה ומכון הטיהור שמופעלים על ידי החברה למי קולחין.

טענות המדינה בבקשה

5.         המדינה טוענת כי לאחר שהוקם בית המשפט לעניינים מנהליים, הקמתו לא הפכה את בית המשפט המחוזי בעל סמכות לדון בכל עניין מנהלי. השיפוט המנהלי אינו ענף של השיפוט האזרחי, אלא קיימת הפרדה בין השניים (המתבטאת אף בהסמכה מיוחדת של שופטים מנהליים). על פי הטענה, יש לצמצם את אפשרות התקיפה הישירה של מעשה שלטוני בפני בית משפט אזרחי לרבות בהליך של פסק דין הצהרתי.

            המדינה טוענת כי השאלה האם ענין מסויים יידון בפני בימ"ש אזרחי או מנהלי, תבחן לאור הגורמים הבאים: קיומו של הבט אזרחי לסכסוך, קיום מחלוקת עובדתית, וצורך בפיתוח הדין החקוק או ההלכתי.

            בענייננו, על פי הטענה, מדובר בתקיפה ישירה של מעשה מנהלי של הרשות, המחלוקת איננה עובדתית ויש חשיבות לטענות בפיתוח ההלכה. לכן, לבית משפט אזרחי לא צריכה להיות סמכות עניינית לדון בתביעה.

6.         עוד טענה המדינה כי תקיפת ההתראה של המשרד לאיכות הסביבה היא בסמכותו של בית הדין למים. בנוסף, אף לו היה בית משפט "אזרחי" מוסמך לדון בתובענה, הרי בהתאם לשווי הסכום העומד בבסיסה (חוב החברה למי קולחין לחברת החשמל), הסמכות העניינית לדון בה צריכה להיות לביהמ"ש השלום.

            המדינה טענה גם, כי אין אינטרס לגיטימי לדון בתביעה, שהפכה תיאורטית לאחר שניתן פס"ד על החוב הכספי נשוא התביעה.

טענות חברת החשמל בתגובה

7.         חברת החשמל הגיבה לבקשה. היא טענה כי גם לאחר הגשת התובענה, לא משולמים החובות של החברה לפיתוח מי קולחין בגליל התחתון לחברת החשמל.

            חברת החשמל טענה כי לבית הדין למים אין סמכות ייחודית אלא סמכות מקבילה, גם בדיון מכוח ס' 20יח לחוק המים. בנוסף, כאשר נדרשת הכרעה בענין מהותי ועקרוני, הדרך פתוחה לבירור הענין בפני בתי המשפט האזרחיים, גם כאשר הנושא הוא בסמכותו של טריבונל אחר.

8.         נטען, כי אין לקבל את הטענה לפיה הסכסוך מצוי בתחום סמכותו העניינית של בג"ץ, שכן המחלוקת מתייחסת לנושא של פרשנות ויישום של חוק (חוק המים), ביחס לסמכותו של המשרד לאיכות הסביבה לגבי אחריות חברת החשמל לזיהום אפשרי של המים. פירוש הוראות חוק הוא דבר שנעשה על ידי בתי המשפט האזרחיים כענין שבשגרה.

            חברת החשמל טוענת עוד, כי קיימת סמכות מקבילה לבית המשפט האזרחי לדון בסכסוך ולהכריע בו, וזאת לפי כל אחד מהמבחנים שהוצעו בהקשר זה בפסיקת בית המשפט העליון (פס"ד סוקר נ. הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה מחוז ירושלים, בג"ץ 1921/94, פ"ד מ"ח 4 237, להלן: " פס"ד סוקר"). 

9.         לטענת חברת החשמל, יישום השיקולים שנקבעו בפסיקה, מביא למסקנה שאין להעביר את הדיון לבית המשפט העליון.

            כך, חברת החשמל טוענת כי במסגרת בירור הסכסוך, יהיה מקום לבחון את הטענה ביחס לאחריות חברת החשמל למניעת זיהום המים. אף אם אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אין די בכך כדי להצדיק העברת ההליך לבית המשפט העליון.